תמונות מספרות
בדף זה תוכלו לקרוא סיפורים קצרים מהקליניקה, בהם אני מתארת היבטים שונים של התהליך הטיפולי, ומדגימה כיצד אני מיישמת במהלך המפגשים הטיפוליים עקרונות וטכניקות שונות של פוטותרפיה ותרפיה באמנויות.
ישנו מגוון רחב של אפשרויות לעבודה טיפולית עם צילומים בקליניקה. למשל המטופלים מצלמים דברים שהם רואים בחדר או בחוץ, או שאני מצלמת את אותם, ודברים שאני רואה. לפעמים שנינו מצלמים את אותו הדבר מזוויות שונות, ולפעמים מתבוננים על צילומים שהבאתי איתי, או שהם הביאו לבקשתי.
חלק מהסיפורים וטכניקות העבודה, בחרתי להמחיש בעזרת תמונות. מזמינה אתכם להיכנס לעולם הטיפולי שלי דרכם.
"האובייקט האמנותי הוא בעל קיום מוחשי הנמשך מעבר לפגישה המסוימת שבה נוצר, כך שנשארת רשומה, תזכורת או עדות לפגישה, מצב או רגש כלשהו שחווה המטופל"
היינס, 2001
שימוש בתשומת לב לזווית הצילום ככלי טיפולי
אנשים המתמודדים עם דכאון לעיתים מתקשים להסתכל קדימה, או כלפי מעלה. הנטייה הטבעית שלהם היא לצלם כלפי מטה, ולראות כל מה שקרוב ומתחת לגובה העיניים. לעיתים, גם אם בצורה מלאכותית, אני מנחה ומלווה במהלך המפגשים לצלם רק מעל גובה העיניים, מתגלים להם עולמות ומגוון של מראות חדשים, המשפיעים גם על התחושה הכללית שלהם. פגישה כזו תמיד מסתיימת עם חיוך, שיפור מצב הרוח ומעוררת תקוה ואופק.
שימוש בתצלומים כקלפים טיפוליים
בתהליך עם מטופלת נפגעת אלימות הבאתי חבילת צילומים המשמשים אותי כקלפים טיפוליים. ביקשתי ממנה לבחור צילום המהווה דימוי למקום הבטוח שלה, והיא בחרה בתמונה של סירה בלב ים. מבחינתה זה היה ביטוי למקום בו לא יוכלו לפגוע בה, ושבו היא יכולה להרגיש בטוחה ומוגנת. הבחירה שלה עוררה בינינו שיחה סביב הקושי שלה להרגיש בטחון ואמון באנשים.ההתבוננות בבחירה שלה, היוותה חלק משמעותי בתהליך. בחירת התמונה היתה אינטואיטיבית אך השיחה שהתפתחה בעקבות הבחירה היתה עוצמתית ובעלת חשיבות גדולה. נגענו בנקודה חשובה עבורה וההיעזרות בקלפי הצילומים איפשרה לעקוף מחסומים והגנות.
שימוש בצילומים שאני מצלמת ומביאה לחדר הטיפולים
לעיתים אני כמטפלת מצלמת בעצמי, תוך כדי המפגש המשותף, כדי להעביר את התחושות שאני מחזיקה עבור המטופל, במהלך הקשר שנוצר בינינו. במקרה הזה הייתי בתהליך עם מטופלת בגיל השלישי בשלב מתקדם של אלצהיימר, כאשר עם הזמן המפגשים הפכו להיות מורכבים יותר ויותר מבחינת היכולת הקוגניטיבית שלה. עדיין, התאפשרו לנו טיולים רגליים, מלאי חום, אהבה ותקווה, ואת זה רציתי לשקף לה דרך התמונות שבחרתי לצלם ולהראות לה. כמטפלת, חלק מהתפקיד שלי היה להחזיק עבור המטופלת, וגם עבורי, גם את המסר של התקוה ושל מה כן ניתן עדיין לעשות במצב שלה – דווקא מתוך היאוש והקושי .במקרה הזה צילמתי את שלט הרחוב והראתי למטופלת באופן ויזואלי את מחשבותיי. המטרה הטיפולית היתה בעיקר לתת תקווה והעצמה, להדגיש את היש, גם כאשר חלה התדרדרות פיזית במצבה.
יצירת התקרבות בטיפול באמצעות המצלמה
המצלמה מאפשרת לנו להתקרב לדברים באמצעות עדשת הזום , גם ללא התקרבות פיזית. למי שחושש מקירבה פיזית ורגשית, האפשרות להשתמש בזום קוסמת מאוד, מאחר והוא מאפשר ליצור תחושת קירבה ולצלם דברים מקרוב, בלי להתקרב אליהם באמת. גם היכולת להיות מאחורי המצלמה בזמן הצילום, ולא ממש פנים אל פנים, תורמת לתחושת הבטחון של מטופלים המתקשים, ביצירת קירבה וקשר עין. במקרה זה עבדתי עם מטופל על הרצף האוטיסטי אשר התקשה מאוד להתקרב אליי בתחילת ההיכרות שלנו. עם המפגשים הוא עבר תהליך הדרגתי של התקרבות. בהתחלה השיחות שלנו היו בעיקר של צילום עצמים דוממים מרחוק בעזרת הזום, בהמשך הם הכילו צילום תוך התקרבות פיזית לדברים, והשלב הבא היה התקרבות אליי – עם המצלמה, ולאחר מכן גם בלעדיה. הדינמיקה הזו התרחשה בהדרגה, עם המון הקשבה וסבלנות מצידי, ולפי הקצב שהתאים לו. בהתחלה הוא לא היה מסוגל להיות איתי בחדר, היינו יוצאים החוצה לצלם, והשיחות שלנו קרו רק כאשר הוא היה מאחורי המצלמה המסתירה את הפנים. בסוף התהליך כבר ישבנו שעות שלמות בחדר לשיחות, ללא עזרים נלווים.
שימוש באלבום האישי להעלאת זכרונות וחוויות
לעיתים חיפוש תמונות מתוך האלבום האישי מעלה בנו מחשבות וסיפורים, וכדי שהם יקבלו ביטוי בטיפול אפילו לא חייבים לראות אותן ביחד.במקרה הזה ביקשתי מהמטופלת לחפש תמונות משמעותיות מאלבומה הפרטי. שנה שלמה היא החזיקה את התמונות שבחרה בתוך התיק, דיברה עליהן ועל החוויות שהזכירו לה, אך לא היתה מסוגלת להוציא ולהראות לי אותן בזמן הטיפול, כיוון שזה היה עוצמתי וחזק מדי עבורה ועורר בה זכרונות קשים ותחושות של מבוכה ובושה.התמונות העמיקו והעשירו את התהליך הטיפולי גם מבלי שהוצגו בפני פיזית. הן נתנו עוד רקע לחוויות ששיחזרנו בתהליך, ועזרו למטופלת לשתף, להיזכר ולעבד את החוויות שעברה בחייה.
מטופלים מצלמים – הצילום ככלי להבעת רגשות ללא מילים
מטופל במשבר, המתמודד עם דיכאון קליני וקושי להתבטא מילולית (עקב מחלה פיסית), מצא דרך לבטא את תחושותיו באמצעות צילום. בטיולים המשותפים אותם ערכנו במסגרת המפגשים הטיפוליים, הוא בחר לצלם הרבה זבל שנמצא בשטח, על אף שניתן היה לבחור לצלם הרבה מראות אחרים.דרך הבחירות הצילומיות שלו ניתן היה להבין את עולמו, את המחשבות שלו ובמה הוא מתמקד. התמונות כולן התרכזו במה שנראה בעיקר על הקרקע, מתחת לגובה העיניים, באשפה. הצילומים שלו הבהירו לי ללא מילים את עולם הרגשות והחוויות שלו, וכך נוצרה לי האפשרות לפתוח איתו בדיאלוג, לשאול שאלות ממקדות, ולהוביל אותו להתבוננויות חדשות ומראות אחרים. הצילומים היוו בסיס לשיח מקרב בינינו, ליצירת קשר של אמון, הבנה, ונכונות לשינוי בתפיסה.
המחשה של הקשר הטיפולי בצילום
קשר אפשר לראות גם באמצעות תמונות. במהלך מפגש עם מטופלת על הספקטרום האוטיסטי, צילמתי את שתינו יחד והראיתי לה את התמונה. הקירבה הנראית גם באופן ויזואלי היתה משמעותית בתהליך הטיפולי. הצילום המחיש לה את הקשר שלנו באופן מובן יותר, ולאחריו היתה מוכנה לשתף אותי יותר בעולמה. קידם אותנו בתהליך הטיפולי. (הצילום המוצג כאן הינו צילום אילוסטרציה)במקרה הזה התהליך הטיפולי התמקד ביכולת לפתח קשר חדש ומשמעותי ומתן אמון באדם אחר. יצירת הקשר היתה הישג לכשעצמו, הרחיבה את יכולת הדיאלוג וסיפקה כלים ליצירת קשרים נוספים.
שימוש בחומרים שונים בתהליך הטיפולי
אחד המרכיבים המרכזיים בטיפול באמנות הוא בחירת החומרים איתם נעבוד בתהליך. מתוך מגוון רחב של חומרים אפשריים, אני מתאימה לכל מטופל באופן אישי את מה שיתמוך בצורה הכי טובה בתהליך, על פי הסיפור האישי שלו והנושא איתם הגיע לטיפול. במקרה זה עם מטופלת מסויימת, החלטתי לעשות שימוש בסליים בחדר הטיפול.סליים הוא חומר מאוד גמיש, ניתן ליצור אותו כך שיהיה קשה עם גבולות ברורים, או רך ודביק. במקרה הזה ככל שהסליים היה דביק יותר, המטופלת הצליחה להשתחרר יותר בטיפול. המגע בחומר יצר אצלה תחושה של סיפוק, הקלה וחופש, שאיפשרו לה להיפתח בפניי, לספר ולשתף מעצמה, עם פחות מעצורים.
